כיתבו בספר האורחים

כתוב רשום חדש עבור ספר האורחים

 
 
 
 
 
 
 

Fields marked with * are required.
Your E-mail address won't be published.
It's possible that your entry will only be visible in the guestbook after we reviewed it.
We reserve the right to edit, delete, or not publish entries.
5 entries.
קריספינה קריספינה from עפולה
14 באפריל 2013 at 17:30
כשיגאל וחברים נוספים שלי לבסיס נהרגו בפיגוע המזעזע הזה, אני כבר השתחררתי.
תמיד ניסיתי לתאר את הכאב ומה שמתחולל באותם רגעים בבסיס, אלו שנשארו איתם וחוו איתם את היום שלפני.......כאב עצום.

יגאל היה ביחידת קשר בחלק שרחוק ממני, להגיע לתקן אצלו במרת"ק את המחשב היה להגיע למופע בידור משעשע ביותר.
איש מצחיק , חביב ואוהב את החיים.

יהי זכרו ברוך וזכר כל חבריו לבסיס .
נא להמתין...
מאיר פינטו מאיר פינטו
14 באפריל 2013 at 9:08
עוד שנה עברת והמציאות לא משתנה.
שוב חוזר אותו יום בשנה שבו אנו המשפחה שלך, החברים והאהובים שלך נזכרים בך יחד והחיוך והשמחה נמוגים ליום אחד בשנה...
שוב אני שב וחוזר לפה לכתוב לך שכואב לי, הלב שלי נצבט וחזק, הדמעות חנוקות ועצורות במעלה הגרון...

המציאות הארורה הזו שהתעוררנו לה בוקר אחד לפני 11 שנים כואבות, אותו יום אכזר שנצרב בליבנו לעד ושייך את המשפחה שלך לצערנו למשפחת השכול הלאומית שלצערנו עוד ועוד משפחות מצטרפות אליה מידי יום/שנה שמאבדים את בנם/בתם בחירוף נפשם לשמור על המדינה שלנו.
מקווה שאתה שומר טוב טוב וחזק על המשפחה, אבא, אמא ואחותך שאוהבים אותך עד כאב שלא ניתן להסביר.

תמיד אני חושב על איך המציאות, החיים, העולם, היה נראה אחרת לו לא היית עולה על האוטובוס הארור הזה ומצליח איך שהוא להתעכב ולפספס אותו ובכך זה היה מציל את החיים שלך ונותן לנו להמשיך ולהנות משמחת החיים שלך, הצחוק המתגלגל והקולני שלך שאי אפשר שלא לזהות ממרחקים...
אבל כנראה שלעולם לא נוכל לדעת יותר,
חושב עליך כל הזמן ומתגעגע תמיד אח יקר.
נא להמתין...
מאיר פינטו מאיר פינטו
24 באפריל 2012 at 18:10
שנה שלמה אני יכול להיות הכי מצחיק, קליל, נחמד, חייכן אין סופי, צוחק, חברותי ואהוב אבל פעם אחת בשנה אני פשוט נשבר ונרמס לרסיסים...
יום אחד בשנה, במשך היום לפני שהערב יורד זה מתחיל לעלות מהבטן, לגרון שם הדמעות העצורות והחנוקות עומדות, מסרב להיות לבד עם עצמי שהם לא יצאו אבל שמגיע הערב אין לי כבר שליטה והן יוצאות לבד מעצמן, רוצה או לא רוצה הכאב לא רוצה לעזוב, מאז אותו יום ארור ביום כ"ה בסיוון תשס"ב (5.6.2002) שמחבל ארור בן עוולה נצמד לאוטובוס בו היית בדרך לבסיס והרים את כל האוטובוס, מחק אותך בשניה אחת והשאיר לנו פצע עמוק בלב שלא יגליד לעולם! זו השנה העשירית שאנחנו בלעדיך, מסרבים להאמין ורוצים לראות אותך איתנו אבל זה כבר לא יקרה.

יגאל ז"ל בבקשה תשמור עלינו מלמעלה כי כנראה היה מחסור באותו יום במלאכים למעלה והחליטו לקחת אותך ואת כל מי שהיה באוטובוס איתך.
אמא, אבא, סיגל, אני, וכל משפחתך כל הזמן נחזיק את הפצע הזה בלב שלא יגליד לעולם ונבכה בלי שליטה.
כל שנה שהיום הזה מגיע אני מסרב להאמין, מתכחש לעובדות הקיימות שלא תחזור לעולם...
אני כותב את כל זה עם דמעות שפשוט כבר במילה הראשונה כבר התפרצו החוצה והלב נצבט חזק חזק.
יהי זיכרך ברוך ונשמתך תהיה צרורה בצרור החיים...
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה 24.04.2012
נא להמתין...
מאיר פינטו מאיר פינטו from קדימה
9 במאי 2011 at 14:24
בדיוק היום שכולנו מנסים להבין למה? למה אינך נמצא איתנו פה היום? למה אנחנו פה חלק משפחה הכואבת הזאת- משפחת השכול? נתת לנו אות שאתה פה תמיד תהיה פה אבל אנחנו לא נראה אותך... אתה איתנו תמיד מלווה אותנו שקשה, שעצוב וגם ששמח לנו אוהבים ומתגעגעים המשפחה וחברים
נא להמתין...
מאיר פינטו מאיר פינטו
9 במאי 2011 at 7:49
אני עומד עכשיו מול 2 מקומות שלך,
האחד הוא המציאותי, ה×´בית×´ החדש שלך שהטרור האיום ×´סידר×´ למרות שלא ביקשת או רצית בזה בכלל.

השני, הוא ה×´בית×´ הוירטואלי שלך שאני בניתי לך,
אני כותב את זה עם צביטה כל כך חזקה וכואבת ודמעות בעיניים...
לא חשבתי לעולם שאני אצטך לבנות לך את המקום הזה, לראות אותך רק בתמונות 🙁

אני פה, עם המשפחה שלך, שאוהבת ומתגעגעת המון.
מחבק אותם ומרגיש את הכאב שלמדנו להכיר לפני 9 שנים.
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.
תשמור מלמעלה על המשפחה שאוהבת ומתגעגעת המון...
נא להמתין...