כיתבו בספר האורחים

כתוב רשום חדש עבור ספר האורחים

 
 
 
 
 
 
 

Fields marked with * are required.
Your E-mail address won't be published.
It's possible that your entry will only be visible in the guestbook after we reviewed it.
We reserve the right to edit, delete, or not publish entries.
מאיר פינטו מאיר פינטו
24 באפריל 2012 at 18:10
שנה שלמה אני יכול להיות הכי מצחיק, קליל, נחמד, חייכן אין סופי, צוחק, חברותי ואהוב אבל פעם אחת בשנה אני פשוט נשבר ונרמס לרסיסים...
יום אחד בשנה, במשך היום לפני שהערב יורד זה מתחיל לעלות מהבטן, לגרון שם הדמעות העצורות והחנוקות עומדות, מסרב להיות לבד עם עצמי שהם לא יצאו אבל שמגיע הערב אין לי כבר שליטה והן יוצאות לבד מעצמן, רוצה או לא רוצה הכאב לא רוצה לעזוב, מאז אותו יום ארור ביום כ"ה בסיוון תשס"ב (5.6.2002) שמחבל ארור בן עוולה נצמד לאוטובוס בו היית בדרך לבסיס והרים את כל האוטובוס, מחק אותך בשניה אחת והשאיר לנו פצע עמוק בלב שלא יגליד לעולם! זו השנה העשירית שאנחנו בלעדיך, מסרבים להאמין ורוצים לראות אותך איתנו אבל זה כבר לא יקרה.

יגאל ז"ל בבקשה תשמור עלינו מלמעלה כי כנראה היה מחסור באותו יום במלאכים למעלה והחליטו לקחת אותך ואת כל מי שהיה באוטובוס איתך.
אמא, אבא, סיגל, אני, וכל משפחתך כל הזמן נחזיק את הפצע הזה בלב שלא יגליד לעולם ונבכה בלי שליטה.
כל שנה שהיום הזה מגיע אני מסרב להאמין, מתכחש לעובדות הקיימות שלא תחזור לעולם...
אני כותב את כל זה עם דמעות שפשוט כבר במילה הראשונה כבר התפרצו החוצה והלב נצבט חזק חזק.
יהי זיכרך ברוך ונשמתך תהיה צרורה בצרור החיים...
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה 24.04.2012
נא להמתין...